החלטה בתיק ת"א 202-05-08

1.                  ביום 15/7/09 הגיש המבקש בקשה למתן צו גילוי מסמכים ותצהיר תשובות לשאלון, המופנה למשיב 1 (להלן: " הבנק") ( בקשה 25). צו כמבוקש ניתן בהיעדר תגובה, אולם זמן קצר לאחר מכן ההליכים עוכבו עד להפקדת ערובה מטעם המבקש. לאחר הפקדת הערובה, וחידוש הדיון בתביעה, הגיש הבנק תגובה לבקשה. בתגובה, העלה הבנק נימוקים שונים לפיהם אין עליו חובה למסור מסמכים ספציפיים שנתבקשו, ולהשיב על שאלות מסוימות.  
משלא עלה בידי המבקש לקבל מן הבנק את המסמכים המבוקשים על ידו, והתשובות הדרושות לו לטענתו, הוא הגיש ביום 5/5/11 בקשה נוספת למתן צו עיון וגילוי מסמכים ותצהיר תשובות לשאלון ( בקשה 47), היא הבקשה שלפניי. 

2.                 בטרם אציג את טיעוני הצדדים בבקשה דנן, אתאר בקצרה את הרקע העובדתי לתביעה, להלן: לטענת המבקש, כספים שמסר לבנק באמצעות המשיב 2 (שהיה עובד הבנק), הופקדו בחשבונו של יצחק ימפולסקי (להלן: " יצחק"), הנתבע 3 בתביעה דנן וחותנו של המשיב 2, נגדו ניתן ביום 22/3/11 פסק דין חלקי בהתאם להסדר פשרה.      

נטען, כי הכספים הופקדו בחשבונו של יצחק ללא ידיעתו של המבקש, ושימשו את המשיב 2 למסחר באופציות מעו"ף וני"ע אחרים. הפעולות שביצע המשיב 2 גרמו להפסד מוחלט של הכספים, ואילו הבנק גרף סכומי כסף נכבדים עקב עמלות שגבה בגין אותן פעולות.  
המבקש טען כי הכספים נמסרו לידי המשיב 2, בין היתר, בשתי המחאות: האחת, ליום 4/6/98, בסך 180,000 ש"ח, משוכה ע"י בנק המזרחי; השניה, ליום 18/8/98, בסך 265,000 ש"ח, משוכה ע"י בנק דיסקונט (להלן: " ההמחאות"). את ההמחאות, קיבל המבקש מידי יעקב גרינבוים, כהלוואה (להלן: " יעקב").      

עוד נטען בכתב התביעה כי פעילות בלתי חוקית של המשיבים בחשבונו של יעקב, ופעולות שהמבקש עצמו ביצע באותו חשבון, בהדרכה ובהנחיה של המשיבים, גרמה למבקש לנזקים. בשל אותן פעולות, ומכיוון שהמבקש לא החזיר ליעקב את כספי ההלוואה שנטל ממנו, הגיש יעקב תלונה במשטרה נגד המבקש, והוא הועמד לדין פלילי, הורשע ונענש.

3.                  עתה אפנה להציג את טענות הצדדים בבקשה דנן:

לטענת המבקש, תצהיר גילוי המסמכים ותצהיר התשובות לשאלון שנמסרו לו מאת הבנק, כללו תשובות חלקיות בלבד תוך התחמקות ממסירת מידע רלוונטי, בטענות שונות. לדבריו, הבקשה נגעה למידע רלוונטי לתביעה, הדרוש לדיון יעיל בה ולחידוד השאלות השנויות במחלוקת. כן טען המבקש, כי אין המדובר במידע עליו מוטל חיסיון, משום שיצחק, שהנו על פי הנטען בעל החשבון בו הופקדו ההמחאות, ויתר על סודיות במסגרת הסדר הפשרה לו ניתן תוקף של פסק דין.

4.         מנגד נטען ע"י הבנק, כי חלק מן המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים למחלוקת בין הצדדים, הדרישה לקבלת מסמכים הנה כללית מדי ואינה מתייחסת למסמכים ספציפיים, ובשאלון נכללו שאלות שאינן ברורות. כמו כן טען הבנק כי המבקש לא הוכיח את זכותו בהמחאות ולא הציג את העתקיהן, כפי שדרש הבנק, ולפיכך אין לו זכות לדרוש מידע ומסמכים בקשר להמחאות. הבנק טען עוד כי מוטל חיסיון על המסמכים והמידע המבוקשים, ובמיוחד על אלה הנוגעים לחשבונו של יעקב, אשר אינו צד להליכים כאן.

5.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, ובחומר שצורף להן, ושקלתי את טיעוני

הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

6.         באשר לטענת הבנק כי אינו מחויב להשיב על שאלות הנוגעות להמחאות, משום שהמבקש "לא הוכיח את זכותו" בהן, הנני סבור כי אין מקום לחסום את דרכו של המבקש להוכיח את תביעתו, אך משום שהבנק טוען כלפיו כי אין לו ראשית ראיה לזכות בהמחאות. התחקות אחר הפעולות שבוצעו בהמחאות הנה חיונית להוכחת רכיבי התביעה. הבנק עמד על כך שהמבקש יציג את העתקי ההמחאות, והמבקש מסר במספר הזדמנויות כי אלה אינם נמצאים בידיו, ונראה שב"כ הבנק מבין היטב כי ההמחאות עצמן לא הגיעו לידי המבקש, וזאת לנוכח הצהרותיו לפרוטוקול בית המשפט (מיום 15/5/11, עמ' 6, ש' 10- 12).

ער אני להכבדה שגורם איתור המידע המבוקש לבנק, אך בנסיבות העניין אין מקום לדרוש מן המבקש כי יוכיח קודם כי את זכותו בהמחאות, באמצעים העומדים לרשותו עתה, ורק לאחר מכן יאות הבנק להציג מסמכים ומידע הקשורים בהן.

7.         ובאשר לטענת הבנק בדבר חיסיון בנקאי אומר, כי חובת הסודיות של בנק כלפי לקוח אינה חובה מוחלטת אלא יחסית, ויש לאזנה על-פי מידת הפגיעה בכל אחד מן האינטרסים המתנגשים. השאלה הראשונה שעל בית המשפט להשיב עליה היא מידת החיוניות והחשיבות של המידע המצוי בחשבונות הבנק להכרעה במחלוקת שבין הצדדים. שנית, על בית המשפט לתת דעתו אם הונחה תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי החשבונות. שלישית, על הצד המבקש גילוי חשבונות הבנק לשכנע את בית המשפט כי אין בידיו להישען על ראיות חלופיות, שאין בהן פגיעה בפרטיות. ורביעית, היקפו של גילוי החשבונות אסור לו שיחרוג מעבר למתחייב לעשיית צדק באותו הליך שיפוטי (ע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764, 774 (1995).

8.         כאשר בית המשפט מתבקש ליתן צו המורה על גילוי מידע בנקאי של מי שאינו צד להליך, עליו לעשות שימוש זהיר בסמכותו, ולהורות על הגילוי בנסיבות נדירות בלבד. נסיבות אלה עשויות להתקיים כאשר קיים חשש ממשי לקנוניה בין בעלי החשבון לבין אחד מבעלי הדין, שעה שחשבון הבנק משמש למעשה את בעל הדין ורק הוסווה כחשבון של אחר, או אם הופקדו בחשבון כספים של בעל הדין על מנת להסתירם (פרשת סקולר לעיל; ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב(1) 563; ר' פלאטו-שנער, דיני בנקאות - חובת האמון הבנקאית, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, עמ' 324- 328).